חצר כינרת נוסדה בשנת 1908 -תקופת העלייה השנייה- כחוות הכשרה לפועלים.
החווה הוקמה על ידי חברת "הכשרת הישוב" ביוזמתו של ארתור רופין כ"חווה לאומית".
 הקמת החווה הייתה חלק מהתכנית להכשיר פועלים יהודים מחוסרי אמצעים, (ובהמשך גם נשים פועלות) רובם ממזרח אירופה, ששאפו להתמסר לעבודת האדמה. תכלית העבודה בחווה הייתה לימוד העבודה החקלאית והסתגלות לאקלים ולקרקע.

ב-1913 נמסרה החווה לקבוצתו של בן ציון ישראלי שמנתה 9 חברים, ולימים הפכה לקבוצת כנרת.(עברה לישוב הקבע ב-1929).

 "חוות העלמות" שהקימה האגרונומית חנה מייזל הכשירה נשים לעבודה חקלאית (ביניהן נמנתה רחל המשוררת).
החווה שפעלה עד 1949, מילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה של ארץ ישראל: מכאן יצאו מייסדי הקיבוץ הראשון דגניה והמושב הראשון נהלל, וכאן הוקמה ב-1920 ההגנה, ארגון המגן של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. 

משך שנים רבות הייתה החווה הלאומית מקום מעבר ומקלט לרבים. בימי המלחמה הפכה החצר למוקד התארגנות צבור הפועלים. מכאן רוכזה התבואה שנשלחה לדרום הרעב.
החווה היוותה מעין מעבדה חברתית, כור היתוך בו התגבשו רעיונות הקבוצה, הקיבוץ והמושב וכן התגבשו בה גרעינים למפעלים כלכליים וחברתיים חשובים: ההגנה, המשביר, תנועת הפועלות ועוד. פעלו בה אישים מרכזיים בתולדות יישוב הארץ: א.ד. גורדון, יוסף בוסל, ברל כצנלסון, זלמן שזר, יצחק טבנקין, שלמה לביא, אליעזר יפה, שאול מאירוב.
בכניסה למושבה נמצא מכלול המבנים של החווה שקיבלה מעמד של אתר לאומי, ויש בה שחזור של החצר ותערוכה על רחל המשוררת.
במקום פועל מרכז הדרכה ומבקרים למורשת העלייה השנייה וההתיישבות בעמק הירדן.

                                                            חצר כנרת-מרכז הדרכה ומבקרים:
                                                                      טל:04-6709117